חג הספר (שבוע הספר תשע"ט)

"אתה יודע שקראת ספר טוב כשאתה מעביר את הדף האחרון ומרגיש קצת כאילו איבדת חבר". פול סוויני

מידי שנה ממלא אותי שבוע הספר בהרגשה חגיגית. פעם כשהייתי ילדה בקריית חיים, הדבר שריגש אותי יותר מהכל היה ללכת עם אבא לשבוע הספר בחיפה. אבא אהב ספרים אחרים – היסטוריה וביוגרפיות ואפילו מילונים. הוא זה שהדביק אותי בחיידק הנהדר הזה. אני הייתי מהילדות שהתמידו להגיע לספרייה העירונית כמעט מידי יום. ובספרייה הרגשתי הכי הכי בבית. אני אהבתי כל מה שיש בו דמיון והרפתקאות. אהבתי גם רומנים היסטוריים. הרבה מהידע שלי על אירועים היסטוריים נזרע בזכות אותם ספרים. לאט לאט כמו הזחל הרעב זללתי את כל הספרים שהתאימו לגילי, והתחלתי לכרסם גם ספרים במדפים אחרים. לפעמים שיגרתי מבט מתחנן לספרנית חמורת הסבר, ששמה היה נדמה לי יפה, כדי שתרשה לי לקרוא גם ספרים לילדים יותר גדולים, והיא נכנעה לי בלית ברירה. כך מצאתי את עצמי מסיימת את הספר היומי עוד בדרך הביתה וחוזרת לבקש ספר חדש. נדמה לי שהייתה מגבלה על כמות הספרים שניתן לשאול, מה שגרם לי צער רב.

בשבוע הספר, פעם בשנה, אבא ואני היינו עולים על קו 51 מקריית חיים לחיפה, ומגיעים מהתחנה ברגל אל גן העצמאות המואר והחגיגי.

שולחנות ארוכים וגדושים בספרים נפרשו לפניי כמו ערוגות, שפורחות בשלל צבעים וריחות. לא שיכולתי לקנות את מה שבחרתי, אבל המישוש הזה האינטימי של הכריכה והריח... הריח של ספר חדש, הרשרוש של דפיו הבתוליים והתוכן על הכריכה – לקחו אותי למקומות רחוקים ונפלאים. הספרים היו חברים שלי, וככאלה המפגש איתם שימח אותי כל יום במהלך השנה ובייחוד ביום חגם.

מה הייתי עושה בלי הספרים? הם היו עבורי מקום מפלט ממציאות מורכבת ועצובה. כששקעתי בספר,

הצלחתי להתנתק ממה שקרה סביבי. אני חייבת לחבריי הספרים הרבה תודה על היותם מקום מחבק עבורי.

כשהתבגרתי ובאופן טבעי בחרתי ללמוד באוניברסיטה ספרות עברית וכללית, הרגשתי שההיכרות עם העולם הזה הולכת ומעמיקה, ושאני מצליחה להיכנס אל מאחורי הקלעים, למעבדה שמפיקה את הקסמים האלה.

בהיותי מורה לספרות, אמר לי פעם תלמיד אהוב "כל מה שאני יודע למדתי מהספרים", ואני הסכמתי איתו בהתלהבות. זו הייתה אמירה חתרנית משהו, אבל הוא ואני ועוד כמה תלמידים הרגשנו כאילו אנחנו חברים במחתרת סודית, שחבריה יודעים משהו שאחרים לא מבינים, שאין עוד כוח גדול ומשמועתי מאשר כוחם של ספרים במה שהופך אותנו לבני אדם בעלי תובנות, רחבי אופקים, רגישים, מודעים (לפעמים יותר מידי...) לעצמם ולעולם שסביבם על הטוב והרע שבו.

כאמא צעירה הקפדתי להדביק את ילדיי באהבת הספר. לא וויתרתי על הליכה שבועית לספרייה העירונית, גם אם זה דרש נסיעה באוטובוס למקום שבו הספרייה רצינית ומושקעת יותר. הקפדתי להקריא להם ספרי ילדים טובים ואיכותיים.

היום אני יכולה להגיד בסיפוק שהם אנשים קוראים. הספר הוא חלק מעולמם גם במציאות שכולה טקסטים קצרצרים ותכליתיים.

כסבתא אני רואה את בניי וכלותיי מקפידים להקריא לילדיהם הרכים את הספרים הכי טובים שיש, וליבי מתמלא גאווה ואושר – הנה עוד כמה שותפים לכת הסודית של אוהבי הספר. כל עוד יהיו כאלה בעולם, ישנה הבטחה לניצחון האור על החושך.

חג ספר שמח לכולם!