המחאה הזו חייבת להצליח!

בשנת 1977 הייתי תלמידת כיתה יב. כמו רבים מחבריי לקחתי חלק פעיל במערכת הבחירות הסוערת באותה שנה. השתתפנו בהפגנות, חילקנו עלונים, התפזרנו בין הקלפיות כמשקיפים מטעם מח"ל כדי לשמור על טוהר הבחירות. היה ברור לנו שאת הסיאוב של מפא"י חייבים להפסיק. שנים של שחיתות חלחלו אל תוך החברה הישראלית והרסו אותה מבפנים. מלחמת יום כיפור הנוראה היוותה את הקטליזטור שהאיץ את המהפכה. נמאס משלטון הפנקס האדום של ההסתדרות, נמאס מהדילים הפוליטיים הרקובים, נמאס משלטון שהיה צבוע בצבע עדתי אחד בלבד. המיאוס הזה הביא איתו את השינוי המיוחל: בגין עלה לשלטון, אנחנו הרגשנו שהטבענו חותם קטן על ההיסטוריה של מדינת ישראל. נולדה התקווה, שניתן לנקות את האורוות וליצור התחלות חדשות, הזדמנויות חדשות לכל חלקי החברה הישראלית.

אני בת דור שני לניצולי שואה יוצאי פולין, לא הרגשתי הזדהות עם האליטה המפא"יניקית. לא באתי ממקום של שפע כלכלי ועתיד מובטח. נאבקתי בכל שלב בדרך כדי להשיג עצמאות כלכלית, השכלה ומיומנות מקצועית.

והנה "איך שגלגל מסתובב"– המפלגה שחרתה על דגלה את טוהר המידות, את שוויון ההזדמנויות ואת התקווה לשינוי אמיתי, מהותי בערכי החברה הישראלית , מפלגה ששולטת כמעט בכל התקווה מאז 1977 מעל ארבעים שנה – המפלגה הזו נמצאת בשפל ערכי מסואב, שאין דומה לו.

זה מתחיל ממינוי מקורבים לצלחת לתפקידי מפתח, לעיתים חסרי ניסיון מינימלי בתחום שבו הם נבחרו. נמשך בהעברות כספים למטרות שהקשר בינן ובין טובת המדינה רחוק כרחוק מזרח למערב. מגיעה לשיאו בשלטון של אדם שהאינטרס המרכזי שלו ושל משפחתו הוא לברוח מאימת הדין התלויה מעל לראשו. אדם שמטיל על גב המדינה את הוצאותיו הפרטיות ואת הוצאות בני משפחתו. אדם שלא מהסס לשסות את חלקי העם זה בזה למען טובתו האישית. אדם שהחליט לרסק את מוסדות הממלכה בכוחנות תוך רמיסת זכויות האדם והפרט – בראשם את שלטון החוק במדינת ישראל.

נגד התהליך ההרסני הזה יוצאים שוב, כאז, המוני בני ישראל, שאוהבים את ארצם ואת מולדתם, שלא רוצים להתבייש כשהם מביטים בעיני ילדיהם ונכדיהם, שבטוחים שאין לנו ארץ אחרת, בוודאי לא לאור הניסיון ההיסטורי העגום של עמנו בגולה.

ההבדל הוא שהפעם המצב חמור יותר. אז היה כרסום בערכים מרכזיים של החברה הישראלית, ואותו שאפנו לתקן. הכרנו את בגין האיש, את צניעותו, את יושרו, את מנהיגותו, את חדות מחשבתו ואת כוונותיו הטובות. כיום נתניהו מנהיג את התנועה, שעברה מפואר כל כך, אל עברי פי פחת. הדמוקרטיה בסכנה מיידית. ריחו של הריקבון נישא לכל עבר.

לכן, אין לנו ברירה – המחאה הזו חייבת להצליח, והיא אכן תצליח!