top of page
חיפוש
  • Zehava Keren

4/11/1995 - רצח רבין, 1/11/2022 - בחירות



מוצאי שבת, קריית חיים: גיא בן 3, גלעד בן 9, אמיר בן 12.

הילדים מתכוננים לשינה אחרי יום עמוס פעילויות - נערכים לקראת שבוע חדש, אני הכנתי כבר שיעורים לכל הכיתות שלי בתיכון בקריית ים.

שגרה נעימה , טרדות רגילות של יום יום.

בזווית העין רואים בטלוויזיה את העצרת הגדולה בכיכר מלכי ישראל בתל אביב. אווירה של אופוריה, אופטימיות באוויר, כל כך הרבה אנשים טרחו ובאו ומילאו את הכיכר.

העצרת הסתיימה בשיר השלום, רבין סמוק וביישן שר בזיוף מסויים וחינני את השיר עם מירי אלוני כשלצידו שמעון פרס ושאר המכובדים שעל הבמה.

ואז מתחילה המהומה... ידיעות מתחילות לטפטף על פציעתו של רבין, ואחר כך דובר הממשלה, איתן הבר עם המשפט המצמרר: "ממשלת ישראל מודיעה בתדהמה, בצער רב וביגון עמוק, על מותו של ראש הממשלה ושר הביטחון, יצחק רבין, אשר נרצח בידי מתנקש, הערב בתל אביב".

אנחנו לא קולטים את מידע, מתבוננים שוב חשוב בצילומי ההבזקים של שלוש היריות בגבו של רבין - לא מאמינים למראה עינינו, לא מצליחים לעכל את המילים שאנו שומעים.

יום למחרת בבית הספר מנסים לתת צורה לתדהמה ולתווך אותה ככל האפשר לתלמידים. התגובות קשות. ילדים בוכים, מדליקים נרות בכל פינה.

את הילדים הפרטיים שלנו אנו לוקחים לכיכר, מספר ימים אחרי האירוע.

מנסים להסביר להם את מה שגם אנחנו לא יכולים לגמרי להסביר לעצמנו.

עולות במוחנו תמונות ההסתה לפני הרצח: רבין בכאפיה, תהלוכה עם תמונות של רבין כהיטלר, שלטי "בוגד", הצפיפות העוינת המתהדקת סביבו בחלק מהמקומות שהוא מגיע אליהם. כמה חשוף לשיח של שנאה, הסתה, דיו רודף. בודד ופגיע....


1/11/2022

בחירות בישראל. הילדים גדלו והם אנשים בוגרים.

אמיר וגלעד הורים בעצמם לקטנטנים.

גיא הקטן כבר בן 30...

ביבי משלב ידיים עם איתמר בן גביר ועם סמוטריץ בריצה משותפת להקמת ממשלה קיצונית, חשוכה, גזענית. העיקר להיחלץ מהמשפט שלו, לא משנה באיזה מחיר.

אותו בן גביר, שהעסיק ללא הרף את השב"כ, כמי שהיה בין מארגני תהלוכות השטנה, מי שהצטלם עם סמל המכונית של רבין באומרו בחיוך מפלצתי מפה לאוזן, שכך יגיעו גם לרבין עצמו ....

האיש הזה מככב על כל במה, מרואיין מבוקש בכל אמצעי התקשורת. מצולם משתולל עם האקדח שלו בלב העיר.

וסמוטריץ שגם הוא העסיק את השב"כ לא מעט, שותפו לדרך.

שניהם עם ביבי ממלאים את המרקע , את שלטי החוצות , משמיעים את קולם בלי בושה.

אני מתבוננת, ושוב לא מצליחה לקלוט ולהבין איך יכול להיות שכך הם פני הדברים?

שר ההיסטוריה מחכך בהנאה שטנית את ידיו זו בזו ומחייך חיוך אירוני:

באותו שבוע יום הזיכרון לרצח רבין (4/11) ובחירות (1/11) , שבהן נוטפי הארס והרעל של אז הם מועמדים לגיטימיים היום.


ורק תקווה קטנה מטפסת ממעמקי הלב: שלא יצליחו לממש את זמנם.

והיום..................




















42 צפיותתגובה 1

פוסטים אחרונים

הצג הכול
bottom of page