איך תסתדרי במבוך הזה? שנה אקדמית טובה ומוצלחת!

עתודאית בת 18 עוד מעט. דקה, זקופה, שיער בצבע דבש גולש כמעט אל המותניים. העיניים נוצצות, והלב גואה מהתרגשות, מתקוות, מחששות ומאין ספור שאלות. אני, לפני 40 שנה בדיוק, מגיעה לאוניברסיטה להתחיל את השנה הראשונה בחוג לספרות עברית ולספרות כללית באוני' חיפה, אז היו אלו שני חוגים נפרדים, שהשילוב ביניהם יצר תמונת עולם רחבה, מעמיקה ושלימה של התחום המופלא ששמו "חקר הספרות העברית והכללית". כל זה קרה לאחר שוויתרתי ביודעין על לימודי הפסיכולוגיה כאחד החוגים במקביל לחוג לספרות, וויתור על החיבור המושלם, שכה אהבתי: ספרות ופסיכולוגיה. הוויתור נבע משיקולים טפלים וחסרי משמעות, כמו: "איך אצליח להסתדר בשנה הראשונה עם לימודי הסטטיסטיקה והפיזיולוגיה, כשהנטייה שלי היא כל כך הומאנית?", "איפה השאלות החשובות באמת של עולם הפסיכולוגיה שמעניינות אותי, לא רואים אותן בקורסים של שנה א'?"... וכו'. בפרספקטיבה של ארבעים שנה, אלו אכן שאלות, שהייתי צריכה להסיט ולסלק מתשומת הלב שלי באופן מיידי. אילו הייתי מקשיבה לקול הלב, הייתי ממשיכה במסלול, שעליו חלמתי כל כך הרבה שנים. התוצאה הייתה יכולה להיות שילוב מופלא, שאין דומה לו בין שני עולמות המסיירים בנבכי נפשו של האדם. אבל ההחלטה נפלה, ואת המחיר שילמתי בעיסוק שוחק בהוראת ספרות במשך שלושים וארבע שנים. אהבתי את ההוראה, אבל במהלך השנים התעייפתי מהמאבק הסיזיפי מול תלמידים סרבני קריאה, ילדים שרצו להצליח בלי שכלל הכירו את היצירות. כאלה שרצו, שאשפוך כמו באמצעות משפך את "החומר" לתוך ראשיהם. כאלה שחשבו, שניתן לכתוב תשובה מורכבת ומלאה בלי שקראו ספר רציני אחד מימיהם. הכל הלך והשתטח למגינת ליבי ולנגד עיני הכלות. בימים הראשונים כסטודנטית בחוגים לספרות שתיתי בצמא ובעיניים פעורות את דברי המרצים והמרצות שלי, ואילו מרצים ומרצות נפלאים היו לי: נתן זך, א"ב יהושוע, טוביה ריבנר, יעל הרוסי, דן אוריין, טובה מוקד, עדי צמח, עופרה מאיר ועוד טובים ונפלאים. מינון מרשים של יוצרים, חוקרים וכאלה שהם גם וגם. האולמות היו גדושים ומלאים, הספרייה, שבה גם עבדתי, הייתה פעילה ורוחשת חיים בכל שעות היום. המסדרונות, הקפיטריות והדשאים המו מהמוני סטודנטים המתרוצצים אנה ואנה. עולם חדש נפתח לפניי, מרהיב ושונה מכל מה שידעתי לפני כן. עולם שאני זוכרת באהבה ובגעגועים. והנה הגיעה שנת הלימודים האקדמית החדשה, שנת תש"פ, ובתי הקטנה, בת הזקונים האהובה שלנו, מתחילה את שנת הלימודים הראשונה שלה באקדמיה למוזיקה בירושלים. דקיקה, זקופה, עם שיער בצבע דבש הגולש עד המותניים, עיניים נוצצות מתקוות ומהרבה שאלות וחששות, היא צועדת היום לראשונה במסדרונות האקדמיה. המראות החדשים מכים בה בכל החושים, הסקרנות מרטיטה את ליבה. גם היא כמוני תגור במעונות, גם היא כמוני תתפעל ממימדי הספרייה, מפתלתלות הדרך בין המשרדים, הכיתות אולמות הלימוד.כמוני גם היא נמשכת לתחום הפסיכולוגיה. אבל שלא כמוני, היא לא מתכוונת לוותר על החלומות שלה, היא לא תירתע מקורסים, שנראים על פניו קשים ולא ידידותיים. שלא כמוני היא לא תיסוג מהחיפוש אחרי הדיוק הנכון בשבילה. בהצלחה לכל הסטודנטים ובמיוחד לך, קטנטונת! הכל פתוח בפנייך! מצאי את הדרך שלך, לכי בה מתוך הנאה ועניין וגם מתוך עבודה קשה ומתגמלת. את הפירות המתוקים תקצרי בהמשך!

אוהבים: אמא, אבא והאחים 27/10/2019