המורה רחל

הציפורניים האדומות, המבריקות והחדות שלה כבר נעוצות עמוק בתוך הסוודר הירוק כהה שלי, שסרוג בדוגמת צמות. האפודה שלה מגרדת לי את הצוואר, שנשאר ערום אחרי שקיצצו לי את השיער הארוך "בשביל שלא יהיו כינים".

עוד מעט הפסקת עשר, ופתאום המורה רחל קוראת לי וכולאת אותי בין זרועותיה. פניי לכיוון הכיתה. שלושים זוגות עיניים תקועות בי, מחכות לשמוע מה תגיד הילדה המוזרה הזאת, שיושבת תמיד בשקט ליד השולחן האחורי בטור ליד החלונות. הקול שלה נוזל מעל הראש שלי שקט ורך, אבל מטריד. והיא שואלת אותי שאלות על הבית שלי, על ההורים על אחותי.

כל שבוע היא לוקחת ילד או ילדה מהכיתה, והם מקבלים הזדמנות לספר על עצמם. עכשיו תורי.

אני לא רגילה לחיבוקים מהסוג הזה ולחיבוקים בכלל. אצלנו יש מעט חיבוקים והרבה סודות,

והחיבוק של המורה רחל, שנראית לי בדרך כלל כמו חצי אלוהים ומפחידה אותי, הוא משהו שמקלף ממני את כל ההגנות, ולמרות שהציפורניים שלה נראות כמו ציפורני עוף טורף ,החיבוק הפתאומי הזה שובר אותי.

אני רגילה להיות זהירה. אני יודעת שיש דברים, שאני לא אמורה לדבר עליהם, סודות כאלה. ואני די מבוהלת ועובדת קשה בלשקול כל מילה, אבל ההתרגשות מציפה אותי עד שאני לא מתאפקת ומספרת לכולם על ההריון החדש של אמא ועל התינוק שהולך להיוולד לנו בקרוב. היא שואלת שאלות איך אמא מרגישה, ואם אני מחכה לתינוק הזה, ואני כאילו מפסיקה להיזהר, ואני נמשכת אחרי השמחה שלי ואחרי ההתעניינות המפתיעה של המורה ושל הכיתה, ואני מספרת, מספרת ומספרת, והקול שלי מפסיק לרעוד והופך מלחש לקול רם וברור. כאילו מישהו פתח את הקשר מעל הלשון שלי והיא מתגלגלת לה בלי שום מעצורים.

כבר בסוף אותו יום אני חושבת לעצמי שבטח יבוא עונש על כל זה, כי סודות אסור לגלות. בסוף אני אביא על כולם אסון כתוצאה מהטיפשות שלי . הרי אף פעם אני לא מספרת מה באמת קורה בבית. אני מסתירה את המריבות האינסופיות, אני לא משתפת איש בדאגות שלי, שהמשפחה שלנו עומדת להתפרק כמעט אחת לחודש. אני לא מספרת לאף אחד על התפילה הסודית שלי כל הלילה במיטה, שאם אבא ואמא יחיו סוף-סוף בשלום, אני אצום כל היום ביום כיפור, למרות שאני ממש קטנה, ושהסידור הזה עם אלוהים לא ממש מצליח. לא סיפרתי אף פעם את זה לאף אחד, והנה עכשיו המילים נשפכות לי מהפה. המורה רחל מעודדת אותי בסקרנות שנראית לי אמיתית ומפתיעה.

כמה חודשים אחר כך נולדת תינוקת יפה, ככה אבא ואמא סיפרו לי, אבל היא נשארת בחיים רק כמה שעות לפני שהיא מתה. הייתה לה בעיה בקליפה שמכסה את המוח, ואני לא יודעת מה לעשות עם עצמי.

אני לגמרי משוכנעת שזה העונש על הפה הגדול שלי.