יום הזיכרון תשע"ט

"הבא בְּרָכָה לַנְּעָרִים, כִּי בָּאָה עֵת.

רְאֵה אוֹתָם שּוֹתְקִים וּנְכוֹנִים,

וְעֵינֵיהֶם דּוֹלְקוֹת" - תפילה, חיים גורי, יום הזיכרון תשע"ט

ביום הזיכרון נאספים בזיכרוני הנופלים, שנשארו צעירים לעד.

להיות מורה פירושו בין השאר להחסיר פעימה, כשמכריזים בתקשורת על שמות ההרוגים ולהתפלל בכוונה גדולה, שהשם הבא לא יהיה אחד השמות שהקראנו ברשימת הנוכחות בבית הספר.

בימים האלה של סוף כיתה יב את לא יכולה להימנע מלחשוב מי מהם עלול לא לשוב מהצבא. כלפי חוץ, כמובן, הכל שמח וחגיגי ומלא ציפיות לקראת הבאות, אבל בצד כל אלו את שולחת לדרכם את הילדים שהיכרת מכיתה ז ומברכת אותם בליבך עמוק פנימה, שישובו בשלום ויפרשו כנף ויצליחו להגשים את חלומותיהם.

ביום הזיכרון תשע"ט אני נזכרת ביוסי פלדשטיין, נער מוכשר ומקסים, מבוגר ממני רק בשנתיים, בנם של חיים וברוריה, ניצולי שואה, שהיו חברים טובים של הוריי.

יוסי פלדשטיין נהרג בהיותו בן 20 באסון הביקעה. ב10 במאי 1977 נהרגו 54 לוחמים, רובם צנחנים מגדוד 890, בתאונה אווירית של מסוק יסעור במהלך תרגיל בבקעת הירדן. אני זוכרת את הבית, שפשט מאותו רגע צחוק ושמחה ולבש קדרות ויגון. אני זוכרת את יוסי, בחור מלא שמחת חיים וחייכן ואת חוסר היכולת שלי בזמנו להפנים את היעדרותו.

ביום הזיכרון הזה אני זוכרת גם שניים מתלמידיי-

גיא לוי, לוחם בחיל השריון בן 21, שנהרג במהלך פעילות מבצעית במבצע "צוק איתן" במרכז רצועת עזה. גיא הותיר אחריו זוג הורים, גליה ורן, ואחות קטנה, ארין, חברה טובה של בתי הצעירה, עינת.

את גיא הכרתי, כשלמד בחטיבת הביניים בבי"ס "אמירים" בכפר ורדים. הוא היה דעתן וווכחן, אהוב מאוד על חבריו. הוא היה נער שעמד על עקרונותיו מגיל צעיר מאוד. הוא היה מוזיקאי בולט, מוכשר ורגיש.

גם כרמי אילן למד בחטיבת הביניים שלנו בשכבה שחינכתי. החיוך הענק שלו ועיניו הטובות מתחת לרעמת תלתלים שחורים היו פוגשים אותי במסדרונות ונכנסים אליי ישר ללב.

בגיל 19, בהיותו חניך בקורס הטיס של חיל האוויר, נהרג כרמי בהתרסקות מטוס ה"צוקית" בצאלים יחד עם מדריך הטיסה שלו, סרן מתן אסא, בן 24 מיבנה. הנער, שאהב אהבת נפש את הים, החליט ללכת לקורס טיס ולא חזר ממנו.

המלחמות והמבצעים לא פוסקים. החרדה מכרסמת את הלב, העיניים מחבקות את הילדים, את הנכדים, את התלמידים ומתפללות לשלומם.