כל דבר טוב מתחיל מבצל מטוגן...

כל דבר טוב מתחיל מבצל מטוגן, כך אני אומרת לילדיי. הריח של בצל מטוגן, שנישא באוויר למרחקים, הוא ריח שיש בו הבטחה מתוקה, מתרפקת וחמימה. זה ריח שממש מושך אותך לבדוק מה מתבשל בסיר במטבח, שממנו עולה הריח הזה. התנועה הקטנה הזו של להרים את המכסה ולהציץ לתוך הסיר היא המשמעות של להרגיש בבית. זו תנועה של געגוע, של חיבוק, של שייכות. אני חושבת שזה מבחן פשוט ובסיסי כדי לדעת אם המקום שאתה נמצא בו הוא בית בשבילך. אצל סבתא שלי, סבתא בלומה, היה תמיד ריח כזה. הוא דבק בידיה שאהבתי את מגען על עורי. אצל סבתא בלומה אפשר היה, ואפילו רצוי, להציץ לתוך סירי האלומיניום והאמייל הגדולים והישנים ולהתפעל שוב ושוב מהתבשילים, שהצליחה להכין מחומרי הגלם הפשוטים והזולים ביותר. ומה פשוט ובסיסי יותר מבצל? כך כיכב הבצל בסלט ה"ציבעלע" (בצל מטוגן עם ביצים קשות), ב"קרפלעך" השמנמנים ואפילו במרק העוף. הבצל היה מלך המטבח שלה ותפוח האדמה היה סגנו הבלתי מעורער. והגעגוע לריח הזה, לסירים הישנים,למטבח הפשוט והצנוע, הוא הגעגוע אל החלק הטוב של ילדותי.