סקירת הספר: "כל המשפחות המאושרות" מאת אן פאצ'ט
קראתי את הספר הזה כמעט בנשימה אחת.
כל פעם שהייתי צריכה להיפרד ממנו, הצטערתי.
בין הספרים הטובים שקראתי לאחרונה!
שמו של הספר מתכתב עם המוטו של "אנה קארנינה" מאת טולסטוי:
''כל המשפחות המאושרות דומות זו לזו, כל משפחה אומללה - אומללה בדרכה שלה".
ואכן הסופרת מתייחסת לכל חלקי המוטו הזה ובמיוחד לאומללות המאפיינת כל אחד ואחת מהדמויות.
כביכול העלילה שגרתית: גבר נשוי ואישה נשואה מתאהבים זה בזו, ושתי המשפחות מתפרקות ומשלמות את המחיר.
אבל הספר הזה הוא הכל רק לא שגרתי. הוא טווה את חוטי העלילה בצורה סבוכה ומרתקת. עוקב אחרי כל אחד מששת ילדי המשפחות ואחרי הזוגות המבוגרים.
כל אחת מהדמויות מחפשת לעצמה דרך לאושר ולהגשמה עצמית, והקורא מלווה אותן מתוך מעורבות רגשית עמוקה.
הרגשתי שהכותבת מבינה בצורה מדהימה מהי הורות, מהם יחסים מורכבים בין אחים ועד כמה אנשים מנסים בדרכם להותיר חותם על פני האדמה.
מצאתי את עצמי מזדהה עם הדילמה האנושית, ההורית: צורך של ההורים להיות במיטבם מול ילדיהם, ובד בבד הצורך שלהם להיות שלמים עם עצמם ועם חייהם
את הכריכה מקשט צילום יפה של תפוזים, ולי זה התחבר מאוד לעץ הדעת ולגירוש מגן עדן, בעיקר גן העדן של הילדות. יש כאן חטא ועונש ותהליך של למידה חדשה כמעט מבחינת כל אחת מהדמויות.
המבנה של הספר מתוחכם ומורכב. אין אירוע שמוזכר בו, שלא תהיה אליו התייחסות בהמשך.
דבר זה מחייב דריכות ועירנות של הקורא.
אני אוהבת ספרים כאלה.
ממליצה מאוד!