"ראיתי ציפור רבת יופי, הציפור ראתה אותי" - לזכרו של נתן זך, משורר ומורה (נובמבר 2020)

נערה בת 19 ממתינה למעלית לקומה 18 במגדל הגבוה של אוניברסיטת חיפה - מקום מושבו של החוג לספרות עברית ולספרות כללית. נדמה ששומעים את פעימות ליבה למרחקים. מנסה להסתיר את הרעד בידיה, אוחזת עבודה סמינריונית שהודפסה בעמל רב במכונת כתיבה מיושנת.

נושא העבודה השוואה בין שלוש משוררות שיצרו בתחילת המאה ב20 בארץ ישראל:, רחל, אלישבע ויוכבד בת מרים. בעבודה ניתן משקל משמעותי לנושא המגדרי בסגנון.

המנחה: המשורר נתן זך. המפגש תואם שבועות מראש, וההתרגשות הלכה והתעצמה עם זמן ההמתנה. נתן זך בכבודו ועצמו. נשוא הערצתה במשך כל שנות התבגרותה. התמידה להעתיק למחברתה את שיריו, רכשה בכספה הדל בכל הזדמנות את ספריו, שיננה את המילים והוקסמה מתנועתן, מצליליהן ומהתעוזה המהפכנית שלהן. ועכשיו המפגש הזה לאחר סמינריון של שנה שלמה בנושא השירה הארץ ישראלית בעשורים הראשונים של המאה ב20. לשמוע אותו קורא בקול שקט ומונוטוני את השירים, מפרש אותם בדרך שרק משורר יכול לעשות, ממטיר את חיצי הביקורת שלו במיוחד כלפי אלתרמן ובמקביל נפעם מכל שיר שאותו הוא מבקר. זך רק נראה אז כמו סבא טוב מזג ורך מבע.

אף אחת מהתכונות האלה לא היו נחלתו. הוא היה חריף ועוקצני, ולא פעם נדמה היה שהוא נהנה "לצלוב" סטודנט תורן שאמר דברים שלא נראו לו חכמים דיים. איש לא העז לאחר, מעט העזו להשתתף בשיעור או לחלוק על דעתו. אני הייתי אותה הנערה שהמתינה למעלית. כשאני מתבוננת בעצמי ממרחק של זמן, אני שואלת מאין שאבתי את האומץ לבחור בסמינריון הזה ולהחליט לכתוב בו את עבודת המחקר, אחת המרכזיות במסגרת לימודי התואר הראשון. איך העזתי לעסוק במקביל בשלוש משוררות, נושא רחב שהתאים אולי לעבודת מאסטר. אבל הייתי סקרנית ונכונה להסתכן. כך מצאתי את עצמי יושבת מול המשורר הנכבד. הוא סורק במסרקות ברזל את עבודתי, מילה אחר מילה, מתעמת איתי על הנחות היסוד, מתקן כל טעות אפשרית בסגנון, בפיסוק, בניסוח וכמובן בתוכן. ואני מנסה לעמוד מול כל זה בזקיפות קומה, שהלכה והתנמכה תוך כדי השיחה. מאז לא הייתה לי עוד עבודה שסומנה בכל כך הרבה הערות בכתב יד דק וקפדני בדיו אדום ובעוקצנות אכזרית. אבל כשמידי פעם הוא ציין רעיון טוב, או הד של הערכה עלה מדבריו, התרחב ליבי בגאווה גדולה. לא העזתי כמעט לפצות את פי מולו, עניתי כמיטב יכולתי לשאלותיו, והבטחתי לתקן את כל הנדרש. ואכן לזכותו (וגם לזכותי ...) ייאמר, שציון 70 הראשוני הפך לציון 95 לאחר התיקונים שערכתי בתשומת לב, תוך התייחסות רצינית לכל הערה והערה. הרבה מים זרמו בנהר מאז, הכנתי עבודות רבות ומגוונות, אך אינני זוכרת את העבודות האחרות כפי שאני זוכרת את העבודה הזו ובעיקר את השיחה עם נתן החכם. היום אני יכולה לראות את הכבוד שהוא בעצם גילה כלפיי כסטודנטית צעירה, בכך שבדק בקפדנות כזו את העבודה, גם אם בדרך הרגשתי שהוא לעיתים מגיב בהתנשאות שיש בה מידה של השפלה. השבוע הלך המשורר נתן זך לעולמו. אמשיך להעריצו כמשורר בלתי נשכח, שמילותיו מלוות את חיי. אבל בשבילי הוא היה גם מורה משכמו ומעלה, לא נגיש אמנם או נחמד או אמפתי, אבל אדם שהשכלתו עמוקה כעומק האוקיינוס, שהערותיו והנחייתו פתחו בפניי עולמות של ידע. עם הזמן אני מבינה יותר ויותר כמה חוכמה, רגישות ויופי טמונים בין דפי ספריו. בין הקוצים הדוקרניים והציניים פורחת שם תמיד שושנה. יהי זכרו ברוך!

ציפור שנייה/ נתן זך (הלחין: מישה סגל) רָאִיתִי צִפּוֹר רַבַּת יֹפִי. הַצִּפּוֹר רָאֲתָה אוֹתִי. צִפּוֹר רַבַּת יֹפִי כָּזֹאת לֹא אֶרְאֶה עוֹד עַד יוֹם מוֹתִי.

עָבַר אוֹתִי אָז רֶטֶט שֶׁל שֶׁמֶשׁ. אָמַרְתִּי מִלִּים שֶׁל שָׁלוֹם. מִלִּים שֶׁאָמַרְתִּי אֶמֶשׁ לֹא אֹמַר עוֹד הַיּוֹם.