רילוֹקֶיישן (מאנגלית:relocation; על פי האקדמיה ללשון העברית: עיתוּק)
ציירה: זהבה
רילוקיישן*
גשר וואטסאפי וחושך על פני תהום.
אגם הגעגועים בעומק שמונה עשרה שעות טיסה.
מרחק סופי וגם אינסופי של מקום וזמן.
צלקת היפרדות קיסרית חרוטה
בקליפת בטנו של העץ השחוח,
שכנפיים פצעו אותו במעופן הדומע
עד גבול קנדה.
*השיר נכתב בעקבות המעבר של בני אמיר, אשתו נועם וילדיהם המתוקים, איתי ועומר, באוגוסט 20121 לסיאטל בארה"ב
ובהשראת שירו של איציק מאנגר המצ"ב.
על הדרך עץ עומד מחבר: איציק מאנגר, תרגום: נעמי שמר
על הדרך עץ עומד, צמרתו תשוח
עזבוהו ציפוריו לאנחות הרוח.
אל דרום ומערב ואולי מזרחה
רק הרוח תלטף צמרתו ששחה.
אל אמי אני אומר "נא הקשיבי, אמא
אף אני ציפור אהיה, וכנף ארימה
אל העץ אעופה לי, לא אנוד ממנו
אצייץ לו שיר עליז, ואנחמנו".
אז אמי מוחה דמעה "בן יקיר, הבן לי
אל תעוף לבד בקור שמא תצטנן לי" –
"אל תבכי, אמי, חבל על מאור עינייך
כך וכך אהיה ציפור / ואפרוש כנפיים".
שחה אמא ובוכה "איציק, אוצרי לי
לפחות קח בגד חם, שתהיה בריא לי
ערדליים שתנעל, קשור צעיף על עורף
אויה לי ואללי, כה קשה החורף".
"גופיה חמה תלבש, אל נא תתפרחח
או חלילה בין מתים תבוא להתארח".
כמה לי קשה עכשיו, איך כנף ארימה
מה קלה היא הציפור, מה כבד לב אמא.
אז בעצב אחייך, אמא, אל עינייך
לא נתנה אהבתך לי לפרוש כנפיים.
על הדרך עץ עומד, צמרתו תשוח
עזבוהו ציפוריו לאנחות הרוח.